לבדיקת התאמה בוואטסאפ

כשהדברים הפשוטים דורשים יותר מדי כוח

טיפול בדיכאון באמצעות נוירופונקטורה

דיכאון אינו תמיד נראה כמו עצב.

לפעמים הוא מורגש ככבדות, חוסר עניין, ערפול או קושי להתחיל את היום. אפשר לדעת מה רוצים לעשות, לקום, לעבוד, לפגוש אנשים או לחזור לתחביב, ולהרגיש שאין בגוף את הכוח שמאפשר להתחיל.

ב־NeuroZen אנחנו מתייחסים לדיכאון גם כמצב שמשפיע על מערכת העצבים, על מנגנוני התגמול והמוטיבציה, על השינה ועל היכולת לעבור ממחשבה לפעולה.

הטיפול באמצעות נוירופונקטורה נבנה לפי התמונה האישית ומלווה במעקב אחר מצב הרוח, האנרגיה, השינה והתפקוד.

איך דיכאון יכול להופיע?

  • ירידה במצב הרוח, עצבות או תחושת ריקנות.
  • אובדן עניין והנאה מדברים שבעבר היו משמעותיים.
  • עייפות עמוקה וחוסר אנרגיה.
  • קושי לקום מהמיטה או להתחיל משימות פשוטות.
  • האטה בתנועה, בדיבור או בחשיבה.
  • ערפול מוחי וקשיים בריכוז, בזיכרון ובקבלת החלטות.
  • שינה מרובה או קושי להירדם ולהישאר ישנים.
  • שינויים בתיאבון ובמשקל.
  • התרחקות מאנשים והצטמצמות של החיים.
  • אשמה, חוסר ערך, חוסר אונים או חוסר תקווה.
  • עצבנות, חוסר סבלנות ולעיתים גם התפרצויות זעם.

דיכאון יכול להופיע יחד עם חרדה, כאב, מתח גופני או שינויים הורמונליים. לכן ההערכה מתייחסת למצב הרוח ולתמונה הגופנית והתפקודית המלאה.

מה קורה במערכת העצבים בזמן דיכאון?

דיכאון אינו תוצאה של חוסר כימי אחד. הוא מערב שינוי בתקשורת שבין רשתות מוחיות האחראיות על מוטיבציה, תגמול, קשב, זיכרון, ויסות רגשי ותגובה ללחץ.

רשתות הבקרה והמוטיבציה

אזורים בקורטקס הפרה פרונטלי, ובהם ה־DLPFC, משתתפים בתכנון, בקבלת החלטות ובמעבר מכוונה לפעולה. בדיכאון, הפעילות והתקשורת ברשתות האלה עשויות להשתנות.

זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שגם משימות פשוטות מרגישות כבדות ודורשות מאמץ חריג.

מערכת התגמול

הדופמין משתתף בציפייה לתגמול, במוטיבציה ובדחף לפעול. כאשר מערכת התגמול אינה מגיבה כפי שהגיבה בעבר, פעילויות מוכרות עלולות להרגיש שטוחות וחסרות משמעות.

האדם אינו בוחר לא ליהנות. המערכת שאמורה לאותת שמשהו צפוי להיות מתגמל מתקשה לייצר את אותה תגובה.

רשת ברירת המחדל ורומינציה

רשת ברירת המחדל, ה־DMN, פעילה כאשר הקשב מופנה פנימה. בדיכאון היא עשויה להיות מעורבת בחשיבה חוזרת על כישלונות, טעויות, אשמה והעתיד.

כשהמוח נשאר בתוך מסלול מחשבתי סגור, קשה יותר להפנות את הקשב החוצה, לפעול ולחוות מידע חדש שסותר את התמונה השלילית.

ציר הדחק והגמישות העצבית

דחק ממושך משפיע על ציר ה־HPA ועל אזורים הקשורים לזיכרון ולוויסות רגשי, ובהם ההיפוקמפוס. לאורך זמן, העומס עשוי לפגוע בגמישות שבה המערכת מגיבה ומתאוששת.

גורמים נוירוטרופיים כמו BDNF משתתפים בתחזוקת קשרים עצביים וביכולת הלמידה. גם הם נחקרים כחלק מהתמונה הביולוגית של דיכאון.

נוירופלסטיות ויציאה מהקיבעון

אחד המאפיינים של דיכאון הוא תחושת קיבעון. אותן מחשבות, אותה כבדות ואותה תגובה נשארות גם כשהאדם מנסה לפעול אחרת.

נוירופלסטיות היא היכולת של מערכת העצבים לשנות את עוצמת הקשרים בין תאים ורשתות, ללמוד מתוך ניסיון ולארגן מחדש דפוסי תגובה. הטיפול נועד ליצור תנאים שתומכים בגמישות הזאת, להפחית עומס, לשפר ויסות ולעזור למערכת לעבור בהדרגה מקיפאון לתנועה, עניין ומעורבות.

לפעמים השינוי הראשון אינו תחושת אושר. הוא פעולה קטנה כמו לקום בזמן, לענות להודעה, להכין אוכל, לצאת מהבית או לחזור להתעניין במשהו שנזנח. משם אפשר לבנות עוד.

כיצד נוירופונקטורה משתלבת בטיפול?

בנוירופונקטורה משתמשים במחטים עדינות ובגירוי חשמלי מבוקר כדי להעביר למערכת העצבים קלט מדויק וחוזר.

המרשם נבחר לפי התסמינים, המצב הנוירולוגי והמטרות. הוא עשוי להתייחס למסלולים הקשורים למצב הרוח, למוטיבציה, לשינה, לוויסות אוטונומי ולתגובה לדחק.

אצל אדם אחד המוקד יהיה אנרגיה ותפקוד. אצל אדם אחר המוקד יהיה שינה, חרדה, כאב או מחשבות מעגליות. לכן המרשם והמדדים משתנים מאדם לאדם.

מה אנחנו עוקבים אחריו?

  • היכולת לקום ולהתחיל את היום.
  • חזרה לעבודה או לפעולות בבית.
  • רמת האנרגיה לאורך היום.
  • עניין, הנאה ומוטיבציה.
  • איכות השינה.
  • ריכוז ובהירות מחשבתית.
  • יציאה מהבית ומפגש עם אנשים.
  • עוצמת האשמה, הכבדות והמחשבות המעגליות.
  • התפרצויות, עצבנות ויכולת ההתאוששות.

השאלונים עוזרים למדוד את חומרת התסמינים. במקביל אנחנו בודקים מה חזר להיות אפשרי בחיים.

האם הטיפול מחליף תרופות או טיפול פסיכולוגי?

נוירופונקטורה יכולה להיבחן כטיפול בפני עצמו או לצד טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי ותרופתי.

לא משנים או מפסיקים תרופות ללא התייעצות עם הרופא המטפל. כאשר חל שיפור משמעותי, אפשר לפנות לרופא ולבחון יחד אם נדרשת התאמה בטיפול התרופתי.

איך מתחילים?

במפגש הראשון נכיר את נקודת ההתחלה, נעבור על הרקע הרפואי והטיפולים הקיימים, נגדיר מטרות ונבצע טיפול מלא.

אין צורך להגיע עם הסבר מושלם למה הדיכאון התחיל. אפשר להתחיל ממה שהכי קשה עכשיו וממה שהייתם רוצים שיחזור לחיים.

אם קיימת סכנה מיידית או מחשבה לפגיעה עצמית, יש לפנות לעזרה רפואית דחופה ולא להמתין למענה מהקליניקה.

נושאים קשורים: