טיפול בדיכאון באמצעות נוירופונקטורה

• ירידה במצב הרוח, עצבות או תחושת ריקנות.
• אובדן עניין והנאה מדברים שבעבר היו משמעותיים.
• עייפות עמוקה וחוסר אנרגיה.
• קושי לקום מהמיטה או להתחיל משימות פשוטות.
• האטה בתנועה, בדיבור או בחשיבה.
• ערפול מוחי וקשיים בריכוז, בזיכרון ובקבלת החלטות.
• שינה מרובה או קושי להירדם ולהישאר ישנים.
• שינויים בתיאבון ובמשקל.
• התרחקות מאנשים והצטמצמות של החיים.
• אשמה, חוסר ערך, חוסר אונים או חוסר תקווה.
• עצבנות, חוסר סבלנות ולעיתים גם התפרצויות זעם.

דיכאון יכול להופיע יחד עם חרדה, כאב, מתח גופני או שינויים הורמונליים. לכן ההערכה מתייחסת למצב הרוח ולתמונה הגופנית והתפקודית המלאה.

דיכאון אינו תוצאה של חוסר כימי אחד. הוא מערב שינוי בתקשורת שבין רשתות מוחיות האחראיות על מוטיבציה, תגמול, קשב, זיכרון, ויסות רגשי ותגובה ללחץ.

אחד המאפיינים של דיכאון הוא תחושת קיבעון. אותן מחשבות, אותה כבדות ואותה תגובה נשארות גם כשהאדם מנסה לפעול אחרת.

נוירופלסטיות היא היכולת של מערכת העצבים לשנות את עוצמת הקשרים בין תאים ורשתות, ללמוד מתוך ניסיון ולארגן מחדש דפוסי תגובה. הטיפול נועד ליצור תנאים שתומכים בגמישות הזאת, להפחית עומס, לשפר ויסות ולעזור למערכת לעבור בהדרגה מקיפאון לתנועה, עניין ומעורבות.

לפעמים השינוי הראשון אינו תחושת אושר. הוא פעולה קטנה כמו לקום בזמן, לענות להודעה, להכין אוכל, לצאת מהבית או לחזור להתעניין במשהו שנזנח. משם אפשר לבנות עוד.

בנוירופונקטורה משתמשים במחטים עדינות ובגירוי חשמלי מבוקר כדי להעביר למערכת העצבים קלט מדויק וחוזר.

המרשם נבחר לפי התסמינים, המצב הנוירולוגי והמטרות. הוא עשוי להתייחס למסלולים הקשורים למצב הרוח, למוטיבציה, לשינה, לוויסות אוטונומי ולתגובה לדחק.

אצל אדם אחד המוקד יהיה אנרגיה ותפקוד. אצל אדם אחר המוקד יהיה שינה, חרדה, כאב או מחשבות מעגליות. לכן המרשם והמדדים משתנים מאדם לאדם.

• היכולת לקום ולהתחיל את היום.
• חזרה לעבודה או לפעולות בבית.
• רמת האנרגיה לאורך היום.
• עניין, הנאה ומוטיבציה.
• איכות השינה.
• ריכוז ובהירות מחשבתית.
• יציאה מהבית ומפגש עם אנשים.
• עוצמת האשמה, הכבדות והמחשבות המעגליות.
• התפרצויות, עצבנות ויכולת ההתאוששות.

השאלונים עוזרים למדוד את חומרת התסמינים. במקביל אנחנו בודקים מה חזר להיות אפשרי בחיים.

נוירופונקטורה יכולה להיבחן כטיפול בפני עצמו או לצד טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי ותרופתי.

לא משנים או מפסיקים תרופות ללא התייעצות עם הרופא המטפל. כאשר חל שיפור משמעותי, אפשר לפנות לרופא ולבחון יחד אם נדרשת התאמה בטיפול התרופתי.