לבדיקת התאמה בוואטסאפ

כשהאירוע הסתיים ומערכת העצבים עדיין מגיבה

טיפול בפוסט־טראומה באמצעות נוירופונקטורה

פוסט־טראומה אינה רק זיכרון קשה. היא מצב שבו מערכת העצבים ממשיכה לזהות סכנה גם לאחר שהאירוע הסתיים.

רעש, תחושה גופנית, ריח, מקום או מחשבה יכולים להפעיל תגובת חירום עוד לפני שמספיקים להבין מה קרה. הגוף נדרך, הלב מאיץ, הנשימה משתנה ולעיתים מופיעים קיפאון, ניתוק או צורך לברוח.

הידיעה שהאירוע שייך לעבר לא תמיד מספיקה כדי לשכנע את מערכת העצבים שהיא בטוחה בהווה.

ב־NeuroZen אנחנו מתחילים מהתגובה הגופנית והנוירולוגית. הטיפול אינו מחייב לספר מחדש את כל פרטי האירוע או לשחזר אותו במהלך המפגש.

איך פוסט־טראומה יכולה להופיע?

זיכרונות חודרניים

  • פלאשבקים וזיכרונות פולשניים.
  • סיוטים ושינה לא רציפה.
  • תחושה שהאירוע חוזר ומתרחש עכשיו.
  • תגובות גופניות חזקות מול טריגרים.

עוררות יתר

  • דריכות מתמדת וסריקה של הסביבה.
  • בהלה חזקה מרעשים או מתנועה פתאומית.
  • עצבנות, חוסר סבלנות והתפרצויות זעם.
  • קשיי שינה וריכוז.
  • מתח שרירים, דופק מואץ וכאב.

הימנעות

  • התרחקות ממקומות, אנשים או שיחות שמזכירים את האירוע.
  • הימנעות מנהיגה, יציאה מהבית, שינה או מצבים חברתיים.
  • צמצום החיים כדי להקטין את הסיכוי לפגוש טריגר.

ניתוק וקיפאון

  • תחושת ניתוק מהגוף או מהסביבה.
  • קהות רגשית וקושי להרגיש קרבה.
  • כבדות, חוסר תנועה או קושי להגיב.
  • תחושה שהכול רחוק או לא ממשי.

מערכת העצבים יכולה לנוע בין עוררות גבוהה לבין קיפאון וניתוק. בשני המצבים הגוף מנסה להגן על עצמו.

מה קורה במוח ובמערכת העצבים?

מערכת האיום נשארת רגישה

האמיגדלה ורשתות נוספות לזיהוי איום לומדות לקשר בין פרטים מהאירוע לבין סכנה. לאחר טראומה, המערכת עשויה להגיב במהירות גם לגירוי שמזכיר רק חלק קטן ממה שקרה.

זו אינה החלטה מודעת. תגובת ההגנה יכולה להתחיל לפני שהחשיבה מספיקה לבדוק אם קיימת סכנה בהווה.

הזיכרון מתקשה להישאר בעבר

ההיפוקמפוס משתתף בארגון הזיכרון ובהצבתו בתוך הקשר של זמן ומקום. בפוסט־טראומה, זיכרון טראומטי יכול להישמר בצורה מקוטעת וטעונה מאוד מבחינה תחושתית.

לכן טריגר בהווה עלול לעורר מחשבה על האירוע יחד עם תחושה גופנית כאילו הוא קורה שוב עכשיו.

הוויסות נעשה פחות יעיל

ה־vmPFC ואזורים נוספים בקורטקס הפרה פרונטלי משתתפים בהערכת הסכנה ובהפחתת תגובת פחד כאשר מתברר שהמצב בטוח.

בפוסט־טראומה התקשורת בין מערכות הבקרה לבין מעגלי האיום עשויה להיות פחות יעילה, במיוחד תחת עומס. האדם יכול לדעת שהוא בטוח ולהמשיך להרגיש סכנה.

המערכת האוטונומית מתקשה לחזור לאיזון

פוסט־טראומה משפיעה גם על האיזון שבין המערכת הסימפתטית, שמגייסת את הגוף לפעולה, לבין המערכת הפאראסימפתטית, שתומכת בהתאוששות, מנוחה ועיכול.

אצל חלק מהאנשים הדבר מתבטא בעוררות גבוהה ובדופק מהיר. אצל אחרים מופיעים קיפאון, תשישות וניתוק. לעיתים יש תנועה בין שני הקצוות.

נוירופלסטיות ולמידת ביטחון

התגובה הטראומטית נלמדה בתנאים קיצוניים. היא נועדה להגן, אבל ממשיכה לפעול גם כאשר כבר אינה נחוצה באותה עוצמה.

באמצעות חוויות חוזרות של יציבות, ויסות וקלט גופני שאינו מלווה בסכנה, אפשר לתמוך בלמידת ביטחון ובהפחתת התגובה האוטומטית לטריגרים.

המטרה אינה למחוק את הזיכרון. אנחנו רוצים לאפשר למוח ולגוף לזהות שהוא שייך לעבר ולחזור לפעול בתוך ההווה.

כיצד נוירופונקטורה משתלבת בתהליך?

הטיפול משתמש במחטים עדינות ובגירוי חשמלי מבוקר, בהתאם למרשם שנבנה לפי התסמינים והתגובה של מערכת העצבים.

אזורי הגירוי עשויים להתייחס למסלולים הקשורים לעוררות, שינה, תגובת בהלה, מתח שרירים, ויסות אוטונומי ותחושת חיבור לגוף. במקרים המתאימים המרשם יכול לכלול גם גירוי דרך ענף של עצב הוואגוס באזור האוזן.

הגירוי החוזר נועד לספק למערכת העצבים קלט עקבי ומבוקר ולתמוך בתהליכים של ויסות ולמידה עצבית.

אפשר לעבוד עם התגובה של הגוף בלי לפרט את האירועים ובלי לשחזר את הטראומה במפגש. חשוב להכיר את הרקע הרפואי, את התסמינים ואת המצבים שמפעילים אותם, במידה שנוחה ורלוונטית לטיפול.

מה אנחנו רוצים לראות משתנה?

  • ירידה בעוצמה ובתדירות של פלאשבקים וסיוטים.
  • פחות תגובת בהלה לרעשים ולטריגרים.
  • שינה רציפה יותר.
  • פחות דריכות ומתח גופני.
  • ירידה בהתפרצויות זעם ובעצבנות.
  • פחות הימנעות ויותר יכולת לצאת מהבית.
  • חזרה הדרגתית לעבודה, לקשרים ולפעולות יומיומיות.
  • יכולת טובה יותר להישאר נוכחים בזמן לחץ.
  • התאוששות מהירה יותר לאחר הצפה.
  • יותר חיבור לגוף, לסביבה ולאנשים קרובים.

המעקב יכול לכלול שאלונים מתוקפים, ובהם PCL-5, לצד מדדי שינה, חרדה ותפקוד. אנחנו משווים לנקודת ההתחלה ומתאימים את המרשם בהתאם למגמה.

דוגמה מהקליניקה

בתחילת תהליך אחד תוארו תסמיני פוסט־טראומה, חרדה ודיכאון, לצד עצבנות וקושי בתפקוד היומיומי. הציון ההתחלתי במדד תסמיני הפוסט־טראומה היה 61.

במהלך 12 טיפולים נערך מעקב אחר התסמינים, השינה והתפקוד. בסיום הסדרה ירד הציון ל־28, לצד הפחתה בהתפרצויות ושיפור בשינה.

האם אפשר לשלב עם טיפול קיים?

כן. נוירופונקטורה יכולה להשתלב לצד טיפול פסיכולוגי, טיפול ממוקד טראומה, טיפול פסיכיאטרי או תרופות.

המטרה היא לתמוך בוויסות מערכת העצבים וביכולת לחזור לתפקוד. לא משנים טיפול תרופתי ללא התייעצות עם הרופא המטפל.

איך מתחילים?

המפגש הראשון כולל היכרות, מעבר על התסמינים והרקע הרפואי, מילוי שאלוני הערכה וביצוע טיפול מלא.

אין צורך להתחייב מראש לסדרה ואין צורך לספר את כל סיפור הטראומה. אפשר להתחיל מהאופן שבו הגוף והחיים מושפעים היום.

נושאים קשורים: